מאירה וייס - חקר הגוף כתופעה חברתית
תפיסת הגוף שלנו, וכיצד הוא צריך להיות ולהראות, מושפעת מפיקוח חברתי. פיקוח חברתי על הגוף קיים בכל החברות האנושיות. בחברות פשוטות, מדובר בפיקוח ישיר וגלוי, שחוסר-ציות לו מביא לענישה מצד הקהילה. גם בחברה המודרנית קיים פיקוח על הגוף , אך בצורה עקיפה ומוסווה יותר, כך שהיחיד מצוי רוב הזמן באשליה כאילו הוא או היא מפקחים בעצמם ומרצונם על גופם וקובעים את הופעתם החיצונית. אך למעשה, גם בחברה המודרנית קיימים ופועלים מנגנוני פיקוח שונים ומגוונים על הגוף, בהתאם לצו החברה והתרבות, המעמד והאופנה.
מה תצטרך
- מאירה וייס
- חקר הגוף
- פרופסור מאירה וייס
שלבים
- 1
שלב 1
ע"פ מאירה וייס חקר הגוף כתופעה חברתית עבר מספר שינויים שניתן לבחון אותם על רצף הנע מהגוף הפיזי, דרך הגוף החברתי, אל הגוף הפוליטי.[iii] הגוף הפיזי מייצג את השלב הראשון בהסתכלות המחקרית על הגוף. זהו הצוהר המסורתי דרכו ראו אנשי מדעי החברה את הגוף כאובייקט פיזי, ביולוגי, וניטרלי מבחינה חברתית. הגדרה זאת נובעת מן האבחנה המסורתית (בחברה המערבית) בין טבע ותרבות, אבחנה הרואה בגוף חלק מן הטבע ולכן נמצא מחוץ לתרבות. בסוף המאה שעברה כתב אמיל דורקהיים שהאדם הוא "כפול". כפילותו של האדם, לפי דורקהיים, מתבטאת בקיומו של רובד פיזיקלי-גופני בסיסי לצד רובד גבוה יותר של מוסר וחיברות. הסוציולוגיה אמורה לעסוק ברובד השני, הגבוה יותר. מכאן נובע, לפי דורקהיים, שהגוף איננו בטווח הדיון הסוציולוגי.
האנתרופולוגים היו אלה שמילאו תפקיד חשוב ב"סוציולוגיזציה" של הגוף והפיכתו לאובייקט של מחקר חברתי. עבודתו של ון גנפ על טקסי מעבר, למשל, מילאה תפקיד מפתח בעניין זה. כיום אנו משתמשים במושג "טקסי מעבר" באופן יומיומי כדי להתייחס לארועים כמו ברית, בר-מצווה, קבורה, נישואים, מסיבות סיום, טירונות צבאית וכן הלאה. שימוש זה מתבסס על הגדרתו של ון גנפ , הטוען כי טקס מעבר הוא אירוע חברתי בעל שלבים קבועים, דרכם עובר האדם מסטטוס אחד למשנהו. ון גנפ (שכתב את מחקריו בצרפתית בתחילת המאה) השווה בין טקסי מעבר בתרבויות שונות והוכיח את תפקידו של הגוף ככלי וכאינדיקטור של המעבר. כך משתמשות תרבויות שונות בגוף כמצע המשקף את שינוי הסטטוס, למשל באמצעות צלקות, קעקועים, או ניתוחים המוטבעים בבשר – הסרת העורלה בטקס הברית,גילוח ראש האישה לאחר הנישואין, מילת בנות, תספורת צבאית.
